אבא שלי, ברוך ארביב
אבא, אתה כל כך חסר לי. הטיולים ביום שישי לשוק הפישפשים, לא...אין מה לצאת אחרי שעה 09:00 זה כבר מאוחר... היית מתרגל אותנו כמו חיילים.ב 08:30 חיים, אסף אלי דוד דוד ואני כבר היינו על הרגליים ובדרך החוצה. היינו מטיילים בשוק, לפי השיטה שלך, ללכת שורה שורה, ולא להפסיד שום דבר. לאט היית הולך, ידיים מאחורי הגב, ועם הכובע הזה של דיזל, שקניתי לך כאן בשבדיה. אבא שלי.בשנה האחרונה, היינו לוקחים איתנו גם את בלון החמצן, שיהיה. כל הכבוד לך חיים.
בשעה 11:00 על השעון, היינו נפגשים אצל אילן, בחומוס של דני שם בשוק הפישפשים, 4 מנות קומפלט עם שתייה היית אומר, לארג' אבא שלי. חומוס, פול וביצה חריף ובצל על הצד. היינו מתענגים על האוכל הפשוט הזה כמו ארוחת מלכים.
אבל כזה היית אבא שלי. איש פשוט. ארוחת מפוארות לא התאימו לך, הרי כל המטעמים שאמא הייתה עושה... מסכנה, איך הייתה מתאכזבת. היא היתה מתאמצת ומכינה המון דברים... ואחר כך היתה מספרת לנו, שאתה.. בסך הכל היית רוצה 'קיקוט', "עמלי לי קיקוט". זה מה שהיית אומר לה. אז בשבילך אבא שכל מי שירצה לעשות קיקוט יוכל לעשות את זה.
		2 כפות רסק עגבניות 5 שיני שום 1 כף פפריקה חריפה 4 כפות שמן. 6 כוסות מים 1 כף כרוויה 1 כף כמון קצת מלח ½ כוס קמח
לשים בסיר מים, שמן , שום , פפריקה ורסק עגבניות לערבב ולתת לרתוח. לערבב בקערה נפרדת את הכמון, הכרוויה הקמח והמלח עם ½ כוס מים שלא יהיו גושים והתערובת תהיה אחידה. לצקת את התערובת לסיר לאט לאט תוך כדי ערבוב. לבשל עוד 10 דקות.
בחורף, היינו יושבים מסביב לתנור, בסלון, היה שטיח על הרצפה, הטלויזיה היתה דלוקה, אתה היית יוצא לפרוזדור, שם, מתחת למדרגות, היו לך פחים, שפעם היו שם חמוצים, משם היית מביא סרדינים שהיית ממליח לבד, ועוד זיתים, ענקיים שהיה מביא לך דוד שלום, אותם היית עושה. אז היית מרתיח תפוחי אדמה וביצים, היינו חותכים אותם, ושמים על צלחת, יחד עם הסרדינים, הזיתים והרבה שמן זית. אוכל עוני, אבל בשבילנו זו היתה סעודת מלכים. סרדינים הפסקת לעשות, אבל מהזיתים שלך כל הילדים אכלו. בשנים האחרונות היו אלה מלכה ושמעון שהתענגו עליהם יותר מכולם. זה גם לא היה פשוט כמו פעם להשיג זיתים ירוקים טריים.
	אני אתגעגע לסיפורים שלך על דרום אפריקה. כן, אלה שהיית מספר בפעם המי יודע כמה. אבל בינינו, מי עוד בגיל שבעים נשלח לדרום אפריקה לפקח על בניית מפעל של פילטרים? היה מגיע לך להתגאות. הסיפורים על יאשקה, ודניאלי, על העוזרת בבית, פטרו, שכל כך אהבה וכיבדה אותך. על כרטיסי הביקור שסידרתי לך משבדיה ושלחתי לך. ברוך ארביב מהנדס מכונות של פילקאר. את הסיפור על הב.אמ.וו שהיתה לך בדרום אפריקה, על ההר שהגעת אליו, אבל הירידה היתה כל כך תלולה, שהיה שם כושי שהיה מוריד את הרכבים תמורת 5 ראנד. ואיך פחדת בירידה שם. את הטיולים שסיפרת עליהם בהתלהבות, על קייפ הורן, שם נפגשים שני האוקיינוסים. על דימבאזה, פורט אליזבת, קינג ווילאמס טאון. על החנות פיק אנד פיי. כל הדברים שהיית שולח לארץ עם דניאלי. עליך, שלא היית נכנס למטבח בארץ, אבל בדרום אפריקה הכנת להם צלחת דגים מטוגנים. אתה שהיית מסורתי לייט, הכנסת להם קידוש בבית בדרום אפריקה. אז גם נפטרה אמא שלך, סבתא שלי, והיית צריך לעשות את הקריעה ולשבת שם שבעה, ככה לבד. רחוק מכולם.
היריעה קצרה מלהכיל את כל הזכרונות שיש לי ממך. כשהייתי עובד איתך על הגגות, מרכיב אנטנות, והיית משלם לי הרבה יותר מכל מעביד שהיה יכול להיות לי אז. כשלקחת אותי לעבוד בחופשת בית ספר באי.טי.אם, שם היית מנהל אחזקה, ואיך, אני הילד המפונק, שלא התאים לו לעבוד בעבודה 'מלוכלכת', העברת אותי ממקום למקום, עד שנגמר החופש. ואיך היו משתגעים ממך, כשמכונות היו שובקות חיים, היו מזמינים מהנדסים מגרמניה כדי לתקן אותם, ואתה היית עומד ליד ומתסכל איך שכל הידע התיאורתי שלהם שווה כלום לעומת שנים של עבודה מעשית, ורק אחרי שהם היו מתייאשים, היית מבקש מהם לעזוב אותך לבד עם המכונה, ותוך שעה היית מריץ אותה. (לך זה לקח 15 דקות, אבל אסור שיידעו את זה אז היית יושב שם ומעביר את הזמן – נו תתבעו אותו.. הא הא) אבל אתה פשוט היית מקשיב למכונה ומכיר. כל כך הצטערת שלא לקחתי את זה אחריך. רצית ללמד אותי הכל, אפילו חשבת שאבוא אליך לדרום אפריקה. לאן הלך כל הידע שלך? אתה כבר אמרת לבד, עכשיו זה הכל אלקטרוניקה וצ'יפים ומחשבים. כשהיית עובד בפדקו, אצל ג'ו ריי, וסידרת עבודה גם לחתן שלך, אריה. והוא, בשיא הקרירות היה אומר לג'ו שהוא לא יכול לעבוד שעות נוספות כי יש 'בילבי' בטלויזיה.
והגינה שלך, שהיית כל כך גאה בה. ב1 באפריל שנת 1960 נכנסתם לגור בבית ברחוב פינסקר 1, מה שהיום הוא 'בית ארביב' ששת הימים 15 בכפר-סבא. נטעת עצים, עצי פרי וירקות, היית מטפל בגינה שותל מטפח, גם כשהייתה עייף כבר, 'זה התראפיה שלי' היית אומר, 'אם לא היה לי זה – מזמן הייתי הולך פאייפן'. בריכת דגים בנית לי, ליום הולדת בשנת 1986 ועם צדפים כתבת למטה 6.86 ואת השם שלי. כאלה מתנות הייתי מקבל. יש שם עדיין את המושט שקוג'י הביא מהכינרת לפני שנים.
	וכמובן הסיגריות, הנצחיות. לא – זה לא היה הסיגריות שהרגו אותך. הרי כמה פעמים סיפרת לנו שאפילו הרופא שלך אמר לך שאתה יכול להמשיך לעשן. והסיפור ההוא על הרופאה שאמרה לך – תפסיק לעשן עכשיו. ואז ראית על השולחן שלה תמונה של הכלב שלה ושאלת אותה, תגידי דוקטור, יש לך כלב נכון? והיא אמרה כן, ואז אמרת לה , אני אבוא ויקח לך את הכלב עכשיו טוב? אז היא אמרה – מה פתאום הוא אצלי כבר 8 שנים. ואז אתה, חכמולוג אמרת לה, הכלב אצלך 8 שנים ואת לא רוצה להיפרד ממנו, אני מעשן כבר 60 שנה, ואת רוצה ככה לקחת לי את הסיגריות.... תמונה שצילם הנכד אסף בבית חולים. כמה ימים לפני שהלכת לנו.
	יש לך סובארו, אוטומאט. וחשוב שיידע כל מי שנוהג בה כמה חוקים חשובים. קודם כל לא לצאת אף פעם בלי ניירות. אף פעם לא להשאיר מיכל דלק פחות מרבע טנק, וכל פעם שעומדים ברמזור – להעביר לניוטראל. זה לא טוב שהמנוע יתאמץ סתם. ולא למהר – כי – 'מי שמחכה לי –כבר הלך' זה הפתגם הפרטי שלך אבא שילווה אותי, וגם את הנכד שלך, אלי שטרן, שלקח את זה בתור מאנטרה.