פסח ראשון – בלעדיכם
עכשיו רק פברואר, אבל המחשבות על פסח בלעדיכם כבר מדירות שינה מעינינו. זה כבר לא יהיה אותו הפסח. לפסח האחרון התייצבו כולם. גם אלה שלא חגגו איתנו כל הזמן. לפי פקודה שלך אמא יקרה, התייצבו כולם לסדר פסח. אין לצערי תמונות מהערב המיוחד הזה.
		התנור שאבא בנה לך בגינה, יישאר השנה כמונו, יתום. מנדל של שיפרה כבר לא יביא קמח שנשמור בתוך ציפית של כרית ועטוף בניילון שלא יירטב חס וחלילה והדודים לא יבואו יותר לקחת פטירות.
בערב החג, אמא עייפה, אתמול עד מאוחר בלילה עוד עשינו את ה'קדיאצ'' האחרונים לפני ערב פסח, ביעור חמץ, לקחת 10 חתיכות לחם, לעטוף אותם בעיתון וללכת לחפש אותם בעזרת נר וסכין ובשקט מוחלט. אחר כך מילאנו דליים במים שיהיה למצות של מחר. בבוקר מוקדם באה עדנה, קטפנו עטר, הוצאנו קופסא שלמה של נרות נשמה ונסענו יחד לבית העלמין. חוזרים מבית העלמין וקדימה להמשיך בהכנות, עד 9 צריך לשרוף את החמץ, עוד צריך לנסוע לשוק לקנות דברים אחרונים, הריח של הבישולים במטבח. בשנים האחרונות הייתי יושב ועושה על פי הנחיותייך אמא, את החרוסת. במשך כל היום הארוך הזה , אישה יקרה, את בצום. צום בכורות. אחד מיני רבים שלקחת על עצמך.
		הזכרונות עולים, ככה בלי שום סדר כרונולוגי, פתאום אני נזכר בכבש שאבא היה קונה, כמה שבועות לפני הפסח, איתו הייתי הולך לטייל כאילו היה חיית מחמד. אחר כך הריצה אחרי שוחט, צריך לנסוע להביא אותו משיכון פרץ ברעננה, והשחיטה של הכבש בחצר. ה'רלאד' הצמר של הכבש שהיינו מנסים לייבש ושהיה מלא זבובים, למרות כמויות המלח הענקיות שהיינו מפזרים עליו. אבא אהב כבש, החלק האהוב עליו, איך לא, הלייה, הזנב, כל השומן.
"עוקד והנעקד והמזבח" ו "מן המיצר קראתי יה" פיוטים מהיפים שאני מקשר עם פסח, אבל הם חייבים להיות בניגון בנוסח יהדות לוב.
ובזרוע נטויה, זו החרב! אין מי שישווה לך. סדר פסח כהילכתו זה סדר פסח עם מנהגים שנשארים חקוקים בזיכרון. בשנים האחרונות היה קשה להשיג 'חרבות' ששלופות על ירושלאייים. תמיד ישבתי לצידך, כדי ללמוד ממך, כדי שהלפיד ימשיך לבעור. 'והיגדת לבנך' ... השנה, פעם ראשונה מזה 16 שנים, לא אחגוג פסח בארץ. מוזר, פתאום זה בלתי אפשרי.
		והנכדים, האידה שאק אלה... מאיפה אתם באים? ממצרים לאן אתם הולכים? לירושלים היו מביאים לסבא ברוך את השק שהם סחבו, כולם מברכים אותם 'ברוכים הבאים' והיינו ממשיכים בסדר. לפני החגים צריך לנסוע לקנות ביצים טריות וענקיות אצל רוזי, המקרר היה מלא בקרטוני ביצים. סיר ענק מאלומיניום על הגז מלא ביצים קשות, שלא יחסר. ובערב הסדר, היינו דוחפים יד לסבאצ' המכוסה וגונבים ביצים קשות. כשהיינו מגיעים לכורך אני הייתי מסדר לשושי כורך גדול במיוחד, כדי שהיא תחתוך לי חתיכה גדולה במיוחד מהזרוע לקראת סוף הסדר... כל אחד והתפקיד שלו.
.
הדרך המיוחדת והפחות מוכרת לשיר את ארבע הקושיות היתה הדרך שלנו, תוך כדי סיבוב הסבאצ' מעל ראשי הסועדים וה'צהלול' (ככה קוראים ללולולו של הטריפולטאים). עקבאל דאיר, אללה יקאוויק, היינו אומרים לאמא שכל שנה כוחה במותניה ויכלה להרים את הסבאצ' הכבד. דור הולך ודור בא... יירא קלבי מר עלא דור אל מחממם הדא